האם הדרכה הורית תוכל לסייע לי?
אנחנו מתכוננים לכל אורך חיינו עבור תפקידים שונים ותחומי אחריות משתנים.
כאשר אנחנו תינוקות, הרי שאנו למדים את העולם כדי להתמודד עמו ועם האתגרים שבו. כאשר אנחנו נכנסים לגן, אט אט אנו הולכים ולומדים יותר ויותר נושאים, ומבית הספר, הרי שלפנינו 12 שנות לימוד שמטרתן – 'להצליח בחיים'.
אם לא די בכך, הרי שאנו נרשמים ללימודים מקצועיים או לימודים אקדמיים, וגם שם פועלים כדי לפלס את הדרך אל עבר ההצלחה.
ומקום עבודה? שלא נדבר על ראיונות העבודה, והחיפוש של מעסיקים ומעסיקות אחר ניסיון עשיר, ונקודות בולטות שיאותתו כי אנו מתאימים לתפקיד (זאת בנוסף ללימודי רקע רלוונטיים).
ובהורות? דווקא במקצוע המאתגר מכול, דווקא עבורו אין כל תנאי סף. זה בסדר, וזוהי זכותם הטבעית של כל אחד ואחת מאתנו; אולם אם נודה על האמת, הרי שאין כל הכנה אמיתית לקראת ההורות. והאתגרים, הם מורגשים בכל פינה.
הורות - היום לעומת ימים עברו
לא נתחיל פה בשיעור החולש על התא המשפחתי לאורכה של ההיסטוריה האנושית, אך כן נדגיש פרט אחד חשוב:
בימים עברו, התא המשפחתי נהג להתגורר זה בסמוך לזה. סבים וסבתות, דודים ודודות מנוסים, כולם ככולם היו נרתמים למען המשפחה הצעירה.
וכיום, גם אם המשפחה אכן מתגוררת בקרבת מקום, הרי שמשאב הזמן הוא דל, וכמוהו גם היכולת שלנו לשים את הילדים אצל ההורים שנמצאים במרחק נסיעה של כחצי שעה (וכן… אפילו אם כולנו מתגוררים באותה העיר).
כאשר תקציב הזמן הוא דל יותר, הרי שההורים לרוב מתמודדים עם האתגרים לבדם. ופה נכנסת השאלה המרכזית – האם בכלל יש קריטריון שאמור למנוע מבעדנו לפנות לעזרה?
גיבוש גישה הורית בריאה
אנו יכולים למצוא את עצמנו בעיצומם של וויכוחים שונים עם ילדינו, ובמגוון רחב של סיבות.
החל מסירוב להתרחץ, דרך סירוב לבוא לשולחן האוכל כאשר הארוחה מוכנה, ועד להיבטים התנהגותיים מאתגרים כמו אלימות בין אחים או שפה מילולית בוטה.
כל תא משפחתי מוצא את עצמו מתמודד עם אתגרים, ולנו אין את היכולת לשפוט משפחה מסוימת שמתמודדת עם אתגר א' ולהשוותו לאתגר ב'.
מה שכן ניתן לעשות, הוא למצוא מכנה משותף, ולהצביע על כך שאם ילדינו ממשיכים להתנהג באופן שאיננו הולם את ערכנו, הרי שעלינו לשנות את גישתנו.
הצעקות לא עוזרות? העונשים לא עוזרים? גם במקרים 'קלים', הרי שאתם מוצאים את עצמכם נקלעים לוויכוחים חוזרים ונשנים; כל אלו גוזלים מכם זמן ואנרגיה.
מטרתה של הדרכה הורית היא לסייע לגבש גישה הורית נכונה יותר, כזו שתואמת למגוון רחב של אתגרים, ולסייע במציאת פתרונות המבינים את נקודת השקפתם של הילדים.
מהי הגישה הנהוגה בהדרכה הורית?
בהדרכות הוריות נהוג להסתכל על הדברים בפרספקטיבה הבאה: את השינוי בילדינו, נוכל לחולל אך ורק אם נחולל שינוי בתוכנו, בתגובות שלנו.
אם הצעקות לא הועילו עד כה, אז הרי שחשוב לשנות את פני הדברים.
למשל: אם הילד מסרב לסדר את החדר שלו לקראת שעת השינה, ומותיר את הצעצועים פזורים על הרצפה. אפשר לצעוק, ולהיווכח כי הדבר איננו מועיל כלל; או שאפשר לשנות גישה ולהודיע שאם הצעצועים ימשיכו להיות מפוזרים, ושאנו נמשיך להיות אלו שמסדרים אותם; הרי שאנו ניקח אותם.
הילדים שלנו לומדים מחוויות, הרי מעבר לכך שהם לומדים מצעקות או מדיבורים. הם יודעים להסיק את המסקנות הנדרשות כדי שהדברים ייטו לטובתם. הרי כמו כל אחד ואחת מאתנו – כולנו מחפשים כיצד לצאת מרווחים ולא ההפך.
היבט נוסף: הוא הגישה האומרת: איננו שואלים 'למה הילד עושה לי את זה' ובמקום זאת, אנו שואלים 'מה הוא מרוויח מזה?'.
די בשאלה שכזו הנשאלת בהדרכה ההורית, כדי לשנות את הגישה מן הקצה אל הקצה.
לסיכומו של דבר: הדרכה הורית יכולה להיות לעזר רב עבור כל הורה והורה.
זה לא עניין של חומרת הדברים, כי אם השאלה – שמא אנו מעוניינים להמשיך ולהיקלע לתרחישים שגוזלים מאתנו זמן ואנרגיה, או שמא נרצה לשפר את האווירה שבבית, ולהקל על כל הצדדים. הן עלינו והן על הילדים.
רוצים לדעת יותר? לחצו כאן ותוכלו למצוא מגוון מאמרים בנושאי הדרכה הורית.